סילבוס

תוכן הקורס ומטרתו

"מהי תרבות? בין מערב למזרח" הוא שיעור מבוא המציג את מושג התרבות מתוך ניסיון להבנה מחודשת של יחסי מערב ומזרח, ומתוך התמודדות עם מושגים נוספים: טבע ותרבות, תרבות וציביליזציה, תרבות וטכנולוגיה, מסורת ומודרנה, זהות ומגדר, שפה ותרגום, ספרות שבעל-פה וספרות שבכתב ועוד. הקורס דן בקווי התפר והקרע, המפגש וההפרדות, הזיקות וההשפעות שבין מזרח למערב, ומציג מקרי-בוחן ראשיים בתולדות התרבות מן העת העתיקה וימי הביניים ועד העת החדשה, כגון התרבות הבבלית והיוונית, מסורות התרגום הערביות והאירופיות בימי-הביניים, הולדת הרומן, המודרנה והאוריינטליזם, המסורת?והחילון, הלאומיות והקולוניאליזם, מתוך הזיקות הגלויות והמוכחשות בין מזרח למערב.?
בין מקרי הבוחן בשיעורים: ראשית האפוס - בין "גלגמש" הבבלי ל"אודיסאה" היוונית; אסופת הסיפורים הערבית הגדולה "אלף לילה ולילה" וגלגוליה בתרגומים לתרבויות רבות; הולדת הרומן האירופאי המודרני: התחזותו של "דון קיחוטה" (Don Quixote, דון קישוט) לספר היסטוריה ערבי אשר תורגם לספרדית; את שמונת השיעורים הבאים נקדיש למאה ה-20, ואולי גם לראשית המאה ה-21: נקרא מתוך ספרו של אדוארד סעיד "אוריינטליזם", מחקר מכונן שהפך קלאסי בתחומו, ונשאל על הדרך שבה נתפס המזרח במאות האחרונות, בתקופה הקולוניאלית, על-ידי התרבות המערבית, גם בספרות וגם בתרבות הפופולרית; נקרא פרקים מתוך "עונת הנדידה אל הצפון" ("???? ?????? ??? ??????", 1966), של הסופר הסודאני א-טייב צאלח, אחד הרומנים הערביים החשובים ביותר במאה ה-20, ונראה כיצד הוא מבקש לייצג את המפגש בין הדרום, כפר סודאני ליד הנילוס, והצפון ? לונדון; נקרא במסה של וירג'יניה וולף "חדר משלך" (A Room of One's Own, 1929), יצירה מכוננת בדיון על מגדר במאה העשרים, ונפגוש את הסופרת לא מקבלת רשות להיכנס לספריה בשל היותה אישה שאינה מלווה על-ידי גבר; נקרא במסותיה של ז'קלין כהנוב על ילדותה במצרים בספרה "ממזרח שמש", ונשאל על הדור שנקרע בין תרבות המקום לבין חינוכו בשפות הקולוניאליות המערביות, צרפתית ואנגלית, ועל המודל הלבנטיני שהיא הציעה להבנת הזהות הישראלית, מעבר לפיצול בין מזרח למערב, או בין לאומיות לקולוניאליזם; נקרא במסותיה של הלן סיקסו, הוגה פמניסטית פורצת דרך, מן המרכזיות במאה ה-20, על מהותה של הכתיבה הנשית בעיניה, ועל ילדותה באלג'יריה כבת לאב יהודי ספרדי, ואם יהודיה אשכנזיה; ואז ננוע אל המוזיקה הפופולרית במאה ה-20, באחד מסגנונותיה החדשים, מוזיקת הרגאיי (Reggae), ומי שמזוהה איתה יותר מכל, בוב מארלי, דרך שיריו שבהם ניסה לספר סיפור קולקטיבי על שיעבוד וגאולה, על מסע כפוי מאפריקה לאמריקה, אקסודוס, ועל החיבור שבין מחאה לשמחה; נסיים בשני יוצרים בני המקום: מחמוד דרוויש, שנולד בגליל בכפר אל-בירווה ב-1941, וחי בין השאר בלבנון, רוסיה, קפריסין, תוניסיה, פריז, עמאן ורמאללה, והיה לאחד המשוררים הערביים המודרניים החשובים ביותר במאה העשרים, ושירתו קיימה דיאלוג אינטנסיבי עם המיתולוגיה הבבלית, היוונית, התנ"ך, הברית החדשה והקוראן; ואמירה הס שנולדה בבגדאד ב-1943, והגיעה לארץ בגיל צעיר, ומאז שנות השמונים מפרסמת שירה מרתקת בעברית, אך מערבת בה באופן ייחודי גם ערבית, לצד העובדה שכתבה שיר אחד בערבית ושיר אחד בארמית, והיא אחת המשוררות החיות המרכזיות ביותר בארץ.